זהו פוסט אורח של ג'ון קאר, ההוגה המוביל בבריטניה בנושא הסרת תמונות של התעללות בילדים מהאינטרנט. הבלוג המקורי בנושא חקירות ה"ניו יורק טיימס "הופיע בדסיידרטה של ​​ג'ון אתר. הצגנו בלוגים אחרים אחרונים מג'ון כאן, כאן ו כאן.

בספטמבר הפיק הניו יורק טיימס את תחילה בסדרת מאמרים בה הם התמקדו בתגובה של תעשיית האינטרנט לגידול הנפץ באיתור חומר מקוון להתעללות מינית בילדים (csam).

הם התחילו בסטטיסטיקה שסופקה על ידי NCMEC. בשנת 1998 הם קיבלו 3,000 דיווחים על csam. המספר של 2018 היה 18.4 מיליון דוחות, בהתייחס ל 45 מיליון תמונות סטילס וסרטונים של csam.

התבשרנו ב- א מאמר מאוחר יותר בשנת 2013 דווחו על פחות מ- 50,000 סרטוני csam. בשנת 2018 זה היה עד 22 מיליון. הווידיאו היה תחום הצמיחה העיקרי. ה המרכז הקנדי להגנת ילדים ושל בריטניה אינטרנט Watch Foundation היו עדים לרמות צמיחה דומות.

למרות שמספרים אלה מזעזעים, ככל הנראה הם מפגינים פשוט הפריסה האקטיבית והגדולה של כלים המשמשים לאיתור csam על ידי מספר קטן יחסית של חברות אינטרנט.

עם זאת, מה שמאמרו בעיקר במאמרי הניו יורק טיימס היה חוסר ההתייחסות של ענף האינטרנט הרחב יותר ואכן חוסר התאמה של כמה מהגורמים המובילים בענף. הובלנו בשביל הגינה.

אם בטיחות וביטחון ילדים היו באמת מוטבע בתרבות של חברה, סיפורים מהסוג שפרסם הניו יורק טיימס פשוט לא יתאפשרו. ובכל זאת הם מופיעים כבר שנים אם מעולם לא לפני כן עם פרט כזה משפטי.

הקואליציה הטכנולוגית

בשנת 2006 קואליציה טכנולוגית נוסד. להלן המשימה המוצהרת שלה

החזון שלנו הוא למגר ניצול מיני מקוון של ילדים. השקענו בשיתוף פעולה ובשיתוף של מומחיות זה עם זה, מכיוון שאנו מכירים בכך שיש לנו אותן מטרות וניצבים בפני הרבה מאותם אתגרים.

זוהי הכותרת הסטנדרטית. אתה שומע את זה כל הזמן. מכולם. זה לא נכון.

מתעללים בילדים מנהלים השתוללות כשחברות טק נראות בדרך אחרת

זו הייתה הכותרת לשנייה מאמר בסדרה של ניו יורק טיימס. זה מפוצץ לחלוטין את חזית הכונן הקולקטיבי בתעשייה הקולקטיבית להיפטר מ- csam מהאינטרנט.

להלן כמה תמציות מהיצירה:

לחברות הכלים הטכניים להפסיק את המחזור של התמונות על שימוש לרעה על ידי התאמת תמונות שהתגלו לאחרונה מול מסדי נתונים של החומר. עם זאת התעשייה לא מנצלת את הכלים במלואם.

ספציפית נאמר לנו

הרשת החברתית הגדולה בעולם, פייסבוק, סורקת ביסודיות את הפלטפורמות שלה, והיא מהווה יותר מ- 90 אחוז מהתמונות שסימנו חברות טק בשנה שעברה, אך החברה אינה משתמשת בכל מאגרי המידע הזמינים לאיתור החומר ... .. (הדגשה שלי).

אפל לא סורקת את אחסון הענן שלה ... ומצפין את אפליקציית המסרים שלה, מה שהופך את הגילוי כמעט בלתי אפשרי. דרופבוקס, מוצרי הצריכה של גוגל ומיקרוסופט סורקים תמונות לא חוקיות, אך רק כשמישהו משתף אותם, לא כשהם מועלים.

... חברות אחרות, כולל ... יאהו (בבעלות ורייזון), חפשו תמונות אך לא קטעי וידאו, למרות שתוכן וידאו אסור מתפוצץ כבר שנים. 

על פי פי

אין רשימה אחת של חיפושי תמונות וסרטונים שכל החברות הרלוונטיות יכולות להשתמש בהן.

גוגל ופייסבוק פיתחו כלים לגילוי סרטוני csam שהם שונים ואינם תואמים. תוכנית ליצירת תהליך לשיתוף וידאו "טביעות אצבע" (hashes כדי להאיץ את הזיהוי) לכאורה יש לא נעלם לשום מקום. 

יש עוד

חברות טכנולוגיה נוטות הרבה יותר לבדוק תמונות וסרטונים וקבצים אחרים בפלטפורמות שלהן עבור .... זיהוי תוכנות זדוניות ואכיפת זכויות יוצרים. אך יש עסקים שאומרים כי חיפוש אחר תוכן לרעה שונה משום שהוא יכול לעורר חששות משמעותיים בנושא הפרטיות.

אמזון, אומנם לא חברה בקואליציית הטכנולוגיה אלא ספקית שירותי הענן הגדולה בעולם, סורקת לחינם.

דובר אמזון .... אמר כי "פרטיות נתוני הלקוחות היא קריטית לזכיית אמון הלקוחות שלנו," ... ... מיקרוסופט תכלת אמרה גם שהיא לא סרקה אחר החומר, תוך ציון סיבות דומות.

בשלב מסוים יהיה מעניין לפרק את מה "אמון הלקוחות" באמת אומר.

ואנחנו יודעים את כל זה בגלל ...

איך למדנו על כל זה? האם זה צמח כתוצאה מהצהרות פתוחות של חברות טק? ברור שלא. בעקבות ניתוח מדוקדק של צוות אקדמאים ייעודי? לא. האם האמת נחשפה על ידי גוף אכיפת חוק, ארגון לא ממשלתי או סוכנות ממשלתית שהחליטו לבסוף כי אומרטה איננה אינטרס ציבורי? לא.

השגנו את התובנות הללו מכיוון שהנהלת הניו יורק טיימס החליטה לתת לשני עיתונאים, מייקל קלר וגבריאל דאנס, את המרחב והמשאבים לרדוף סיפור חשוב בעליל.

פגשתי את החבר'ה האלה לראשונה במשרדי הניו יורק טיימס ביום שני האחרון, אבל דיברתי איתם בהתחלה ביוני. הם חקרו את ה- sams מאז פברואר, טסו (תרתי משמע), מדברים עם המון אנשים, מקבצים דברים מהפרוטוקול ומחוצה לו.

היה זה מאמץ עצום שגרם להתיזה מתאימה בעמוד הראשון של העיתון. נראה שיש לו את האפקט הרצוי.

מכתב מחמישה סנאטורים

תוצאה מיידית של מאמרי ניו יורק טיימס עלתה בשבוע שעבר כאשר חמישה סנאטורים אמריקאים (שני דמוקרטים, שלושה רפובליקנים) כתב בצורה מרשימה מכתב מפורט לשלושים ושש חברות טכנולוגיה. הם כוללים את כל חברי הקואליציה הטכנולוגית והרבה מעבר לכך. הסנאטורים רוצים תשובות עד ה- 4 לדצמבר.

בואו נראה איך החברות מגיבות. המכתב מכיל את כל השאלות הנכונות. הם בדיוק הסוגים שחברות הטכנולוגיה צריכות להידרש על פי חוק. לאחר סיום הבחירות בבריטניה נקווה שנוכל להתקדם במהירות להקים רגולטור חזק שיוכל לבקש מהם בטוחים שיקבלו תשובות אמיתיות. כל היסוס או סירוב מצד החברות האמריקאיות להגיב למכתב הסנאטורים רק יוסיפו תחושת דחיפות כאן.

הניו יורק טיימס עזר לילדים בכל העולם

ילדים בכל העולם חייבים את קלר וריקוד ואת הבוסים שלהם הרבה, אך לא מעט שערורייתי נדרש לעיתון כדי לפתוח אותו. היכן נמצא גוף האינטרס הציבורי שיש לו את המשאבים והיכולת לעקוב ולדווח באופן עקבי לאורך זמן בנושאים מסוג זה? זה לא קיים. זה אמור.

אני טוען כבר עידנים שאנחנו צריכים מצפה כוכבים עולמי, בין היתר כדי לעשות באופן שגרתי את מה שעשה הניו יורק טיימס פשוט כחדשה. איפשהו צריכה להיות סוכנות עצמאית עם משאבים נכונים, שענייניה של ילדים עומדים בליבה ותעשיות היי-טק בכוונתה. אבל גוף כזה צריך להיות בר קיימא לאורך זמן. זה דבר גדול ויקר לעשות, אבל אצטרך לעשות זאת שוב.